סטירות של החיים

סטירה מצלצלת,
לחי ימין שלי כואבת
עד שהיא מחלימה באה לחי שמאל, מקבלת אחת רצינית שמעיפה לי את הפנים הצידה,
הראש מושמט, המבט מסתכל ואומר בלי מילים: למה?
יש שאלות שאין עליהם תשובה
הדבר היחיד בר השוויון פה הוא- לידה ומוות
כולנו נולדים, בלי בחירה כמובן וכולנו מתים
בלי הבדלים

מדהים, פה אין אפליה
בבסיס שלנו גם אם נתכחש לזה, כולנו בסוף נמות, אין מה לפחד חברים
קשה לקלוט, קשה לקבל, אבל אלו החיים

שאלות שעולות לי לאחרונה- האם כל רגע בחיים שלי מנוצל?
אני מפרשת את זה שונה, מאמינה שאם אני כאן אני משתדלת לעשות טוב
לקבל את עצמי ואת הסובבים עד כמה שניתן
לקבל גם דברים פחות טובים, המשימה הקשה ביותר עבור כולנו
ההתמודדות

לקום בבוקר, לחיות, פשוט ככה
לחיות גם אומר לבכות, לצחוק, לשמוח
לחבק ולאהוב, לכעוס
פשוט לחוות כל רגע, כאילו זה הרגע האחרון
הכל בסדר, גם אם תחשבו שאני מוזרה, שונה, או משעממת
טוב לי עם זה

כשאלך יום אחד, אוכל להסתכל אחורה ולהיות שלמה עם הימים האלה
כי חייתי אותם, כל רגע ודקה מהם
פשוט ככה