ילדה של חמישי

יש לי יומיים בשבוע שהם רק שלי, אותם אני לא חולקת עם אף אחד
מצחיק, יום אחד מסמן את תחילת השבוע והשני את סופו

התחלתי לרקוד, בימי חמישי
תמיד ידעתי שלרקוד אני לא יודעת, אבל חלמתי
נולדתי חסרת קורדינציה וחוש קצב.

בתור ילדה רציתי להשתתף בחוג ריקוד,
ללבוש את החצאית של הבלט, לא העזתי לבקש
שכבר הלכתי, התביישתי בעצמי, במראה שלי, בעובדה שלא ידעתי לזוז
מסתכלת על כל הבנות מהצד ומקנאה
חוזרת הביתה אפילו יותר עצובה ממקודם

עברו שנים ואני המשכתי לפחד לנסות לרקוד

אזרתי אומץ והתחלתי לרקוד בימי חמישי!
עומדת עם קבוצת נשים בכל הגילאים, שומעת מוזיקה לטינית וזזה כמו מפגרת
נראית דבילית ולא אכפת לי, מסתכלת על המורה מנענת את הטוסיק ומנענעת גם,
לא מסתכלת עלי במראה- אני כבר לא שמנה מידי, לא עקומה, לא משקפופרית, לא מוזרה
אני מי שאני וסלחנית
צוחקת, מחייכת, קופצת הכי גבוה באוויר, מרימה ידיים, מוחאת כפיים ומקבלת אותה,
את הילדה שלא הייתי, שהדחקתי
מוציאה אותה לחופשי, שמחה להכיר אותה קצת והיא צצה כל פעם מחדש
קופצת מאושרת שהיא סוף סוף רוקדת ומרגישה שזה הכי יפה בעולם
אוהבת אותה מאוד, את הילדה הזאת, נותנת לה גם לבכות אם בא לה,
גם ככה לא רואים במשקפיים :)

אני אוהבת את ימי חמישי