לפעמים אני מרגישה פיצול אישיות חזק בפנים
מלחמת המינד, הראש, ההיגיון בלב, ברגש, בתחושה שבגוף
המלחמות האלה כ"כ חזקות עד שלפעמים אני כבר לא יודעת מה אני בכלל רציתי להגיד
או לעשות , או מה בכלל חשבתי
וזה בכל דבר
מרגיש כאילו השניים האלה נהנים מההתנצחות הבלתי פוסקת אחד בשני
הלב אומר: אני מתגעגע
הראש אומר: זה רק נדמה לך, את לא באמת מרגישה את זה- זה אשליה, את מכירה אותה
הלב עונה: אבל אני באמת באמת מתגעגעת
הראש שוב עונה: נו באמת? לכי תעסיקי את עצמך ותפסיקי את השטויות האלה מייד
זה כ"כ מעייף לפעמים,
אין פלא שאני כל הזמן עייפה (למרות שיש לי B12 נמוך)
שוב קוראת מייל ונזכרת, הרגש מתעורר
הראש נכנס למצב כוננות מוגבר: מה את חושבת לעצמך? אין לך מה לעשות? אין עבודה? באמת...
ואני בדילמה הנצחית שלי- למי להקשיב? מי ינצח בסופו של דבר?
מצד אחד- להקשיב ללב דורש אומץ, ויש לי הרבה
מצד שני הראש אומר שיש בזה כ"כ הרבה חוסר הגיון וישר מביא לי אלפי תיאוריות להסבר פסיכולוגי
ו/או מעשי ל"בלבולי המוח" של הלב
"מה את מקשיבה לפאטתית הזאת?" "כל החיים תתקעי על שטויות?, נו באמת"
נראה שבד"כ בהתייעצות הסטט' נוטה להגיוני, כך שהראש מקבל עוד קודם כמה נקודות זכות
הלב מתוסכל, מרגיש אפליה על רקע מגדר וגזע
והמלחמה נמשכת כל הזמן בתוך הגוף שלי...
לפעמים אני פשוט רוצה לכבות את כל הניגון הפוסק הזה ופשוט,
פשוט להקשיב לזוהר ארגוב ולשקוע בדיכאון עמוק
מלחמת המינד, הראש, ההיגיון בלב, ברגש, בתחושה שבגוף
המלחמות האלה כ"כ חזקות עד שלפעמים אני כבר לא יודעת מה אני בכלל רציתי להגיד
או לעשות , או מה בכלל חשבתי
וזה בכל דבר
מרגיש כאילו השניים האלה נהנים מההתנצחות הבלתי פוסקת אחד בשני
הלב אומר: אני מתגעגע
הראש אומר: זה רק נדמה לך, את לא באמת מרגישה את זה- זה אשליה, את מכירה אותה
הלב עונה: אבל אני באמת באמת מתגעגעת
הראש שוב עונה: נו באמת? לכי תעסיקי את עצמך ותפסיקי את השטויות האלה מייד
זה כ"כ מעייף לפעמים,
אין פלא שאני כל הזמן עייפה (למרות שיש לי B12 נמוך)
שוב קוראת מייל ונזכרת, הרגש מתעורר
הראש נכנס למצב כוננות מוגבר: מה את חושבת לעצמך? אין לך מה לעשות? אין עבודה? באמת...
ואני בדילמה הנצחית שלי- למי להקשיב? מי ינצח בסופו של דבר?
מצד אחד- להקשיב ללב דורש אומץ, ויש לי הרבה
מצד שני הראש אומר שיש בזה כ"כ הרבה חוסר הגיון וישר מביא לי אלפי תיאוריות להסבר פסיכולוגי
ו/או מעשי ל"בלבולי המוח" של הלב
"מה את מקשיבה לפאטתית הזאת?" "כל החיים תתקעי על שטויות?, נו באמת"
נראה שבד"כ בהתייעצות הסטט' נוטה להגיוני, כך שהראש מקבל עוד קודם כמה נקודות זכות
הלב מתוסכל, מרגיש אפליה על רקע מגדר וגזע
והמלחמה נמשכת כל הזמן בתוך הגוף שלי...
לפעמים אני פשוט רוצה לכבות את כל הניגון הפוסק הזה ופשוט,
פשוט להקשיב לזוהר ארגוב ולשקוע בדיכאון עמוק
אין אני פשוט אוהב אותך אנחנו כל כך דומים בפנים שזה לא יתואר..
השבמחק