סיני,הפעם הכמה? כבר הפסקתי לספור...
השנה זאת הייתה הפעם השנייה, השלישית מאז ספטמבר האחרון.
כמו בכל פעם ארזתי תיק קטן, שש בש וספרים שלא מצאתי זמן אליהם בבית
מדהים כמה מעט אתה צריך בשביל להנות במקום, רק ים, שמש, חול והרבה הרבה שקט...
טיילתי בהרבה מקומות עד היום, ואין מקום שגורם לי להרגיש כמו שם
השלווה הזאת שעוטפת כל חלק וחלק בגוף שלך, כמו שמיכת פיקה ישנה ונעימה בקיץ.
החלטתי הפעם לגוון מהחוף הקבוע שלי בראס, ולנסוע הפעם צפונה יותר לנואיבה, למקום שנקרא נחיל אין,
צימרים באמצע המדבר.
כבר בנסיעה הגעתי לתמונה שיותר מכל מסמלת עבורי את סיני, את תחושת החופש- מבצר סלאח א-דין
וכבר כל הגוף רפוי יותר, רגועה, בפנים שמחה והתרגשות, להגיע כבר, להיטבל, להישטף, להתאזן :)
איך שהגעתי החלטתי להוריד את כל הזיעה שנדבקה אלי בדרך ופשוט להישטף מהכל,
נכנסתי למים.
במהלך ה-4 ימים הבאים דאגתי לעשות את מה שהכי חשוב לעשות בסיני- להירגע, לנשום עמוק לשתוק
מה שכ"כ קשה לי לעשות עם כל הגירויים בעיר.
מדהים שכל הדברים שסובבים אותי בחיי היום יום- אינטרנט, בתי קפה, עבודה, חברים, טלפון, חנויות...
לא מצליחים לספק לי את מה שאני מוצאת בסיני בלי כל אלה- שקט, שלווה, השקטה של המערכת הזאת שלא מוצאת סיפוק
הכל בעזרת מים צלולים, בקבוק של מיץ גואיבה קר ונוף אינסופי של מדבר...
מחר כבר נחזור לעבודה,
הפעם רגועה יותר,
שלווה יותר ועם דלקת אחת באוזן...
עד לפעם הבאה בסיני, נשאר רק להתגעגע ואולי ללמוד איך לחוות ולייצר סיני גם כאן, בת"א...
שבוע טוב,
לירון
השנה זאת הייתה הפעם השנייה, השלישית מאז ספטמבר האחרון.
כמו בכל פעם ארזתי תיק קטן, שש בש וספרים שלא מצאתי זמן אליהם בבית
מדהים כמה מעט אתה צריך בשביל להנות במקום, רק ים, שמש, חול והרבה הרבה שקט...
טיילתי בהרבה מקומות עד היום, ואין מקום שגורם לי להרגיש כמו שם
השלווה הזאת שעוטפת כל חלק וחלק בגוף שלך, כמו שמיכת פיקה ישנה ונעימה בקיץ.
החלטתי הפעם לגוון מהחוף הקבוע שלי בראס, ולנסוע הפעם צפונה יותר לנואיבה, למקום שנקרא נחיל אין,
צימרים באמצע המדבר.
כבר בנסיעה הגעתי לתמונה שיותר מכל מסמלת עבורי את סיני, את תחושת החופש- מבצר סלאח א-דין
וכבר כל הגוף רפוי יותר, רגועה, בפנים שמחה והתרגשות, להגיע כבר, להיטבל, להישטף, להתאזן :)
איך שהגעתי החלטתי להוריד את כל הזיעה שנדבקה אלי בדרך ופשוט להישטף מהכל,
נכנסתי למים.
במהלך ה-4 ימים הבאים דאגתי לעשות את מה שהכי חשוב לעשות בסיני- להירגע, לנשום עמוק לשתוק
מה שכ"כ קשה לי לעשות עם כל הגירויים בעיר.
מדהים שכל הדברים שסובבים אותי בחיי היום יום- אינטרנט, בתי קפה, עבודה, חברים, טלפון, חנויות...
לא מצליחים לספק לי את מה שאני מוצאת בסיני בלי כל אלה- שקט, שלווה, השקטה של המערכת הזאת שלא מוצאת סיפוק
הכל בעזרת מים צלולים, בקבוק של מיץ גואיבה קר ונוף אינסופי של מדבר...
הפעם רגועה יותר,
שלווה יותר ועם דלקת אחת באוזן...
עד לפעם הבאה בסיני, נשאר רק להתגעגע ואולי ללמוד איך לחוות ולייצר סיני גם כאן, בת"א...
שבוע טוב,
לירון
ללמוד איך לחוות ולייצר סיני גם כאן, בת"א.. :)
השבמחק