יום הצרכן העצבני

היום התחיל לי על רגל שמאל,
לא ישנתי טוב,
הייתי עייפה,
היו לי סידורים, שונאת סידורים!

התחלתי בסופר, הסניף השנוא עלי ברחוב ארלוזרוב,
רציתי לעבור דירה רק כדי לא להגיע אליו יותר, בסוף מצאתי דירה מדהימה- שכוללת גם את הסופר.
אני מגיעה בבוקר, אחה"צ ובערב התורים ארוכים מעייפים ומתישים...
2 קופות פתוחות, הלכתי לזאת עם התור הקצר יותר כמובן
"בוקר טוב", אמרתי
"כרטיס מועדון?" מזמזמת את המס'
"יש לך מעל 10 פריטים" נענתי
"אבל יש רק 2 קופות!!"
"רק הפעם אני אוותר לך" ענתה
מעצבן.

המשיך בעבודה, בדקתי את החשבונית של חברת הסלולר לקראת סוף היום,
חודש שעבר חייבו אותי על 90 שקלים- "עדכון חבילת גלישה"
הסכימו לוותר, אני כבר 10 שנים בחברה
אז הסכימו.
בחשבונית החדשה ההסכם שביני לבין הנציגה נעלם לו כלא היה
מעצבן, נכון?
אני משתדלת לא להתעצבן
התקשרתי שוב,
"מס' 18 בתור"
ניתקתי.

אני צרכן שקט,
כועס בלב, לא יוזם עצומות
לא מספר
משלים בשקט עם הדריסה.

חזרתי הביתה,
עצבנית...
הטלוויזיה פתוחה, חדשות ברקע, שוב פרסומת בפעם האלף

חברת הסלולר מזמרת לה בכל רגע אפשרי- "בשבילך"
הסופר בפריסה ארצית מזמר- "עושים הכל למענך"


פתאום חשבתי לעצמי מה היה קורה אם את כל תקציבי המדיה הענקיים היום משקיעים באמת בשבילנו,
בגיוס כוח אדם גדול יותר, באיוש עוד קופות, עוד מוקדנים, בתנאים יותר טובים לעובדים שתמיד נראים ונשמעים שלהם אין כוח אלייך ולא למקום.


מה היה קורה?
אבל כנראה שבראש שלי, בפנטזיית הצרכן שלי, החלומות ימשיכו להיות חלומות
ימשיכו לעשות טעויות, קופאיות ימשיכו לרטון, תורים יתארכו...
רק אני אמשיך לחלום, על ימים טובים יותר...

בינתיים אני אצטרך להסתפק בשלל המזמורים על המרקע ועל מסך המחשב.
.