ילדת שואה

יום אביב ריחות לילך 
בין חורבות העיר שלך 
יום יפה לדוג בנהר 
בתוכי הלב נשבר 
שם היתה ואינה 
ילדותך אישה קטנה 
אנשים שאיש לא מכיר 
אין אפילו בית שיזכיר 

אני ילדה בת שבע או שמונה,

לא אוהבת לשחק עם החברים שאין לי

במקום, אני אוהבת לבוא לסבתא שלי שגרה לא רחוק ולשמוע סיפורי שואה

סבתא שלי נולדה בהונגריה וכולם אומרים שהיא הכי יפה שיש

יש לה עיניים כחולות של ים ושפתיים של בובה ושיער לבן אסוף בסיכה מזהב

בגלל שסבתא נולדה בהונגריה היא לא יודעת עברית כ"כ טוב, אפילו פחות טוב ממני

אבל לשים לי בצלחת דג ופרוסת חלה ובסוף להכין לי שוקו טעים היא יודעת מצוין

וגם לספר סיפורים היא יודעת, סיפורים של שואה

את זה אני מאוד אוהבת

גם ספרים, גם סרטים וגם תמונות של שואה

כולם חושבים שזה מאוד מוזר שילדה בגילי כל כך מתעניינת בזה

אימא שלי קצת מודאגת אפילו

אבל סבתא שלי חושבת שזה בסדר גמור

וגם שאין לי חברים ואפילו זה שאני אוהבת מאוד לאכול, זה בריא לדעתה

קניתי שני ספרים בטיול למוזיאון הגדול של השואה בירושלים ולא סיפרתי לאף אחד,

יש בו מלא תמונות של שואה

בשני יש סיפורים של ילדים בגיל שלי, על שואה

ויש לי ספר אחד שגנבתי מאימא והיא ממש כעסה בשם דניאלה

סבתא אומרת שזאת סקרנות בריאה.

בכלל אפילו שסבתא שלי שלא מסתדרת עם אף אחד כמעט, 
מסתדרת איתי יותר טוב מכל ילד אחר שאני מכירה

וזה למרות שהיא גדולה

היא אומרת שהיא תמיד הייתה גדולה

ככה זה היה בשואה, קראתי על זה מלא.

לזכרה של הגיבורה שלי- אדית (אטו) נחשון לבית גוטמן שהצליחה לברוח מהגטו והצילה יחד איתה עוד עשרות אנשים