פרידות

הרבה זמן לא כתבתי, בשבילי בכל אופן.

נגמרו לי המילים.

פעם אחרונה כתבתי על חבר טוב שנאלצתי להיפרד ממנו אחרי מחלה קשה,

וכבר ביום רביעי נאלצתי להיפרד מסבתא מאותה הסיבה.

מה עושים כשאין מילים ורוצים לפרוק?

חבל שאין מתכון לפרידות

תכף אני ארצה שתלכו מפה 
שאוכל כבר ליפול בשקט 
שלא תראו את הפצעים נפערים 
שנשאר לבד ונשבר לאט 

כל הפצעים נפתחים, איך נפרדים מאדם שרק לפני כמה ימים היית לידו? ראית אותו?

אין הסבר למוות, חוץ מהתואנה שהוא חלק מהחיים

ולא ברור לי איך הוא חלק מהחיים אם הוא מוות

שונאת פרידות.

לא טובה בהם

לשמוע את אביתר בנאי שוב ושוב

מילים ומוזיקה של אחרים עוזרות לי יותר טוב להבין או להסביר את הכאב

אסור לבכות, את זה לא אהבת

ואם ממש קשה, גם אז אסור?

תמיד היית קשה, אבל בדרכי שלי אהבתי אותך ולמדתי לגלות אותך פעם אחר פעם.

כמה אלימות כמה עצבים 
באיזה רחמים גדולים אני 
מפנק אותי 

יש פרידות שנכפות עלינו, שלא רצינו בהם

לא רציתי שתסבול, לא רציתי שתלך

לא רציתי להתבונן בך קמלה מולי למרות שזו דרכו של עולם

לא אכפת לי מדרכו של עולם

וממה כן?

אין לי ברירה רק לעשות ככה 
אין לי ברירה אני מצטער בשבילי 
אין לי ברירה תמיד זה אני מולי 
אין לי ברירה רק להיות איתי 

לי אין מילים, אז  אני משתמשת במילים של אחרים.

יש משהו מן השחרור ומשהו מן העינוי בכל פרידה מכל אדם (ססיל דה לואיס)

רק הכאב שהשארתם אחריכם.