זיכרונות שלא רציתי לזכור

בקיץ חם בעיר העתיקה ויש מלא מדרגות,
לפעמים אני מרגישה את הפופיק מתמלא במים
בת 18 עם מדים של זיעה לומדת אבנים ומדרגות, ילדת זיכרון
עם הזמן ידעתי על כל אבן ועל כל מדרגה, בדיוק כמו שהבטחתם לנו

עם האנשים של האבנים הכי אהבתי לדבר,
האמת שבעיקר הקשבתי, בזכותם למדתי להכיר את האבנים בשמות
את כולכם למדתי- מה אהבתם לאכול, מתי דיברתם לראשונה
ולמה אתם כאן
עם הזמן גם ידעתי על השמות שמאחורי האנדרטה החדשה, ששמך היה חרוט בו
בכנסיות ובזה הייתי הכי טובה בסוף

אחרי שנה החלפתי את המדים המבריקים במדים מכותנה, עם חורים בבית שחי
ואת האבנים של ירושלים החליפו לי בחול של מדבר
את האבנים התחלתי להכיר קצת אחרת

כשנסענו באוטובוס הייתי עם מדים ירוקים של זיעה והיה לי זר גדול ביד
כשסיימתם לירות באוויר היו לי מים בפופיק כמו פעם והייתי צריכה להניח זר על החול
הסיפורים שלי כבר לא עניינו אף אחד,
גם לא אותי

יום אחד התקשרת וסיפרת שעופר נהרג, את הסיפור הזה ממש לא רציתי לזכור וגם לא ללמוד
זכרתי דברים אחרים, כמו שלא שמעת, הוא לחש לי באוזן שהשמלה מאוד יפה ומתאימה לי לעיניים
ושבזכותו אני יודעת שש בש מעולה
את אמא שלו גם לא הכרתי מהמדרגות, אלא מפעם אחת שהיינו בים והיא באה להביא לנו סנביצ'ים

פעם ראשונה שהרגשתי ממש מפגרת להיות ילדה של זיכרון
שהלכנו ללוויה שלך המדרגות נראו אחרת, גם האבנים
ביום הזיכרון, אני זוכרת מה שלחשת לי אז וגם חולמת על לנצח אותך בשש בש כמו שהבטחת

ילדת שואה

יום אביב ריחות לילך 
בין חורבות העיר שלך 
יום יפה לדוג בנהר 
בתוכי הלב נשבר 
שם היתה ואינה 
ילדותך אישה קטנה 
אנשים שאיש לא מכיר 
אין אפילו בית שיזכיר 

אני ילדה בת שבע או שמונה,

לא אוהבת לשחק עם החברים שאין לי

במקום, אני אוהבת לבוא לסבתא שלי שגרה לא רחוק ולשמוע סיפורי שואה

סבתא שלי נולדה בהונגריה וכולם אומרים שהיא הכי יפה שיש

יש לה עיניים כחולות של ים ושפתיים של בובה ושיער לבן אסוף בסיכה מזהב

בגלל שסבתא נולדה בהונגריה היא לא יודעת עברית כ"כ טוב, אפילו פחות טוב ממני

אבל לשים לי בצלחת דג ופרוסת חלה ובסוף להכין לי שוקו טעים היא יודעת מצוין

וגם לספר סיפורים היא יודעת, סיפורים של שואה

את זה אני מאוד אוהבת

גם ספרים, גם סרטים וגם תמונות של שואה

כולם חושבים שזה מאוד מוזר שילדה בגילי כל כך מתעניינת בזה

אימא שלי קצת מודאגת אפילו

אבל סבתא שלי חושבת שזה בסדר גמור

וגם שאין לי חברים ואפילו זה שאני אוהבת מאוד לאכול, זה בריא לדעתה

קניתי שני ספרים בטיול למוזיאון הגדול של השואה בירושלים ולא סיפרתי לאף אחד,

יש בו מלא תמונות של שואה

בשני יש סיפורים של ילדים בגיל שלי, על שואה

ויש לי ספר אחד שגנבתי מאימא והיא ממש כעסה בשם דניאלה

סבתא אומרת שזאת סקרנות בריאה.

בכלל אפילו שסבתא שלי שלא מסתדרת עם אף אחד כמעט, 
מסתדרת איתי יותר טוב מכל ילד אחר שאני מכירה

וזה למרות שהיא גדולה

היא אומרת שהיא תמיד הייתה גדולה

ככה זה היה בשואה, קראתי על זה מלא.

לזכרה של הגיבורה שלי- אדית (אטו) נחשון לבית גוטמן שהצליחה לברוח מהגטו והצילה יחד איתה עוד עשרות אנשים