הפרעות: אפריל 2011

הלכנו לביקור בהיכל, הודיעו לנו שיש הופעה של אמן גדול מברזיל ושהולכים.

בד"כ אף אחד לא ממש מתייעץ אתנו על מה ולמה, או מתי

כלום...פשוט מודיעים, ככה זה בעולם של למעטה, פה אין שיתוף בקבלת החלטות.

לא מספיק שהוסיפו לנו 2 מפלסטיק לחגיגה ועכשיו אנחנו צריכים לחיות איתן בהרמוניה משותפת,

מה שכן- בימים או בשעות טובות יש אתנו רק אחת, לפחות זה.

נכנסים לרכב, פעולה לא פשוטה שדורשת שת"פ עם האלה מהפלסטיק...

ששכל והגיון אין להם ממש, לא ברור.

הגענו לחניון ועכשיו צריך לצאת מהרכב, גם זה דורש מאמצים משותפים,

עד שהתרגלנו לעבוד בצוות אני והקולגה מקדמים עכשיו 2 לפנינו,

מה הניסיון התעסוקתי שלהם בכלל? נראות מוזרות נורא.

המצב הזה ממש חדש לנו, לא ברור מה קורה פה בכלל

ולאחרונה התחיל ממש לכאוב לנו בבלוטה מקדימה, שעכשיו גם החליטה להתקלקל פתאום.

בקרוב ההופעה של מה שמו תתחיל, יש פה מלא מדרגות ואנחנו מתחילות להתעייף,

העיקר הביאו את האלה לעזור לנו, הצחקתם אותנו... לא נותנות עזרה בשיט, הכל עלינו כרגיל.

קולות מהראש מתחילים להגיע אלינו, שוב פעם החפירות

מדברים על מבטי רחמים במקום המבטים שהיו רגילים להם בלה בלה בלה,

אנחנו גדלנו בשכונה, מסתגלות למצב יופי ואלה כל היום מתבכיינים- יאללה.

לא הכי נוח פה הא? אנחנו מנסות לתפוס שיחה עם האלה מהפלסטיק, אין מענה מהסתומות האלה

מתחיל לכאוב קצת, אבל צריך להתאפק כי שילמו על הכרטיס הרבה

וזה גם חשוב להשתקת המחשבות שחופרות לנו כל היום כמה הן מסכנות,

מתפוצץ לנו הראש, אבל איך אומרים אצלנו- "הלקוח תמיד צודק".

היו ימים!... אח ימים בהם יכולנו ללכת לים מתי שבא לנו, לדווש ליפו בסבבה שלנו

ולהספיק לבקר בשלושה ברים בערב ואפילו לקנח בפיצה בסוף, סוסות עבודה

לפעמים גם יש מזל ולוקחים אותנו למסאג' רגלים כזה ומשקיעים בנו גם באודם אדום או ורוד עם פס לבן.

עכשיו? כלום! ועוד צירפו את האלה, ממש הרעה בתנאים!

מה שכן- די בסבבה עכשיו, לא צריך לזוז הרבה, יש זמן להשלים שעות שינה.

פעם היו באים בדרישות כל היום, עכשיו יש את החופרות וכאלה אבל לפחות ירדה העבודה.

רק שלא יפטרו אותנו, כי כל הסיטואציה נראית ממש מוזרה... פתאום קצת מדאיג כל החופש הזה

בכל זאת אחרי 26 שנים, מה עם קצת הערכה? אולי הטבה בתנאים, איזה חופשה בתשלום משהו...

ככה זה אצלנו, אף אחד לא מעריך פה כלום.

הפרעות