כבר שכמעט שכחתי ממך, נזכרתי שאתה כאן חי וקיים,
המקום הזה בפנים, זה שיוצר, שמרגיש וחולם
נראה שבתקופה האחרונה שכחתי לחלום חלומות,
אולי ההליכה שלו סהרורי בלילות גרמה לי פתאום להבין
שלישון בלי לחלום
זה לא לישון
ויותר מזה-
לחיות בלי לחלום זה לא לחיות
לחיות בלי לחלום זה לא לחיות
אז הנה אני אמיצה מתמיד, כותבת פה
חושבת אולי תקראו שקמתי, הרמתי את הראש
והתחלתי לחלום
“Dream as if you'll live forever, live as if you'll die today.”
אולי האשמה מנעה ממני לכתוב לכם
וזאת היא שגרמה לי לא לחלום יותר,
לא להעיז
בכל זאת, היצר הפנימי מתגבר על הכל
אז אני כאן, מקלידה לכם את מימוש הפחד שלי מלהיות לבד,
מהרצון הבלתי פוסק הזה לספק את מה שמצפים ממני
ואני עומדת מול כל אלה ואחרים ואומרת- די!
לא מצפה למחיאות הכפיים שלכם ולא שתרימו אותי על כיסא כבוד
לא מתכוונת לרוץ לכנסת למי שתהה, רק חוזרת לחלום :)
לחיות כחולמת, ולהגשים את מה שאני באמת רוצה.
אז תמשיכו לחלום,
להרגיש ולחוות את מה שאתם רוצים
happy Make Your Dreams Come True Day,
לירון
